פרשה זו היא אחד הפרשיות המבליטות ביותר את מידותיו של האדם
והמשנה באבות עושה בזה הקבלה, בין אברהם אבינו לבלעם הרשע.
אברהם אבינו סמל המידות הטובות ואילו בלעם שהיה הגדול שבאומות העולם היה סמל למידות הרעות והבסיס לכל היה האמת האבסולוטית ולהיפך. דהיינו שאברהם חיפש בדרכו רק את האמת הצרופה ולמענה עמד בנסיונות רבים ללא שום נסיון התחמקות, עד שנקרא בשם הנעלה אברהם אוהבי ואילו בלעם קיבל הוראות ברורות מהקב"ה והוא ניסה בכל מיני דרכים להתחכם, בגלל מידותיו הרעות לא יכול היה לקבל את האמת. נמצאנו למדים, כדי לעשות את הדברים הנכונים באמת צריך להיות עם מידות מזוככות ובפרט ענווה, עין טובה ולא להיות אנוכי ועם זה נגיע רחוק.
