הקדוש ברוך הוא ברחמיו המרובים נתן לנו את חודש אלול לפני בוא הימים הנוראים כדי להתכונן ליום הדין כראוי ועל ידי זה יוכל לכתוב אותנו לחיים טובים, בימים אלו אנו צריכים לשמוח שיש לנו את האפשרות לנקות את עצמנו להתרומם ולהתקרב לבורא העולם, בדורות עברו דיברו רבות על פחד וחרדת יום הדין ועל ההזדמנות שיש בידינו להמלט כמו שכותב רבנו יונה שהמחתרת חתורה כעת ואיך אתה לא ממהר להמלט על נפשך, אולם בדורות אלו אנחנו צריכים להתמקד באושר הגדול שיש לנו בימי אלול וכמו שכתבנו, וזאת עלינו לזכור שכל מי שמקדים בהכנות הוא גם מוקדם בתור לדין בראש השנה, הגמרא אומרת כל כמה שאדם נכנס קודם לדין יש לו סיכויים טובים יותר לזכות, ועמידה בתור נוצרת לפי הזמן שמקדימים להתכונן כשבן אדם מתחיל להתכונן אז הוא נעמד בתור. ויהי רצון שנזכה לכתיבה וחתימה טובה.

החפץ חיים לומד מפרשתינו שבה נאמר בפסוקים כי לעיתים הקדוש ברוך הוא עושה שהרשעים יצליחו ועל זה אומרת התורה כי מנסה השם אתכם, מוסיף החפץ חיים ידוע מה שכתוב בנביא כי קודם ביאת המשיח יהיו ניסיונות קשים מאוד כדי לבחון את עם ישראל אם הם באמת דבקים בהשם ובתורתו וחלק מהניסיונות יהיו בזה שהרשעים יהיו במצב גבוה ומצליחים במעשה הרשעה שלהם, ובזאתנבחן אם למרות כל ההצלחות של אלו ששונאים ורודפים אותנו אנחנו עובדים את השם בתמימות ובלב שלם, ואם אנו עומדים בניסיון הקדוש ברוך הוא אוהבנו ומצילנו מידם, ומאידך על עושי הרשעה נאמר שבסופו של דבר יהיה ובערת הרע מקרבך. וזה תפקידינו בשעה הזאת הקשה הזאת אז נדברו יראי השם איש אל רעהו, שאנו רואים כי יש לרשעים הצלחות ברדיפות שונות ומשונות ועלינו להתחזק מאוד ולזכור כי זהו ניסיון מיוחד לפני ביאת הגואל, ובזכות שנעמוד בניסיונות הקשים נזכה לגאולה השלמה במרה בימינו אמן.

בפרשתינו נאמרה המצווה ללכת בדרכיו של הקב"ה,ופירשו חז"ל מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום, מסופר על מידותיו הנפלאות של רבי יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה שהיה גדול הדור, שבתקופתו קובנה הייתה תחת שלטון רוסי ולפי החוק הרוסי היו כל הצעירים חייבים להתגייס אולם הגיוס היה כרוך במצב נוראי שלא היה שייך לשמור תורה ומצוות, ובגלל זה רבים מבני התורה ביקשו פטור, היה בחור אחד מצויין שהיה מאוד אהוב על רבי יצחק אלחנן שנקרא לצבא וביקש פטור ורבו היה במתח וקוצר רוח לדעת האם הוא מקבל את הפטור, יום אחד כשהיה עסוק באמצע דין תורה מסובך נכנס אדם צעיר והודיע, הרגע קיבלנו את הבשורה שהוא קיבל פטור, רבי יצחק אלחנן שמח מאוד והודה לו במאור פנים ובירכו מעומק הלב. לאחר זמן קצר הגיע אדם נוסף בהתרגשות לבשר את הבשורה הטובה ושוב פעם רבי יצחק אלחנן מגיב לו באותה התלהבות ובברכה מעומק הלב כמו בפעם הראשונה, עוברים דקות מספר והגיע אדם שלישי עם אותה הבשורה ושוב פעם רבי יצחק אלחנן מודה לו בהתלהבות ומברכו כמו ששמע זאת בפעם הראשונה וכך זה חזר על עצמו שש פעמים, וכל זה אירע תוך כדי שרבי יצחק אלחנן היה טרוד מאוד אבל הכל עשה כדי לתת לשני את ההרגשה של הכרת הטוב מעומק הלב 

בפרשתינו מתגלה הסוד הגדול בו זכו גדולי הדורות לדעת את כל החוכמות שיש בעולם ללא שהם למדו זאת כלל וכלל, בפסוק נאמר על התורה הק' כי היא חכמתכם ובינתכם וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, שבתורה הקדושה כתוב כל החוכמות שיש בעולם ואף יותר מזה, וכמו שמצינו אצל שלמה המלך שידע שפת כל החיות ושפת כל הברואים כולל שדים ורוחות, והרמב"ן כותב שמהפסוק שבו נאמר זה ספר תולדות אדם למד רב שרירא גאון את כל ענייני שרטוטי הידיים והפנים, והדבר פשוט שהרי הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא העולם, רק לזה צריך גדלות מיוחדת בעמל התורה בקדושה ובידיעתה, ובדור שלפנינו זכינו לראות את מרן החזון איש שגדולי המדע והרפואה עמדו משתוממים מידיעותיו ומהפתרונות שהציע לחולים ואף ישנו שרטוט שקיים עד היום שבו קבע דרך לנתח את המוח דרך שהייתה חדשנית והצליחה למעלה מהמשורר, ועוד כהנה וכהנה שסיפרו על גדולי הדורות, וזהו מה שנאמר במשנה כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה . אשרינו שזכינו לכך!

אנו נמצאים בימים אלו באבל על חורבן בית המקדש. ידוע הסיפור על נפוליון שעבר ביום תשעה באב בשכונה היהודית וראה אותם בבית הכנסת יושבים על הרצפה. לשאלתו הסבירו לו "היה לנו בעבר בית מקדש שנחרב ואנו אבלים על חורבנו". השיב ואמר "עם שיודע להתאבל כל כך הרבה שנים על עברו יש לו תקומה". והסיבה שאנו אבלים כל כך על החורבן היא שאנו צריכים להכניס בליבנו שבזמן שהיה בית המקדש היה לנו מקום של השראת שכינה בישראל, היה מקום שממנו יצאה כל הטובה לעולם, היינו קרובים להקב"ה, זכינו להקריב קרבנות ושיתכפרו לנו עונותינו, ועוד, ועוד. וכעת אין לנו את כל זה! ואנו צריכים להשיב אל ליבנו לחזור בתשובה שלמה, להרבות שלום בין אדם לחברו ולהצטער על החורבן, ובזה נזכה במהרה לבניית בית המקדש, אמן ואמן!!

פרשת בהעלותך בפרשתנו התורה מספרת שאהרון הכהן הניף בעת הקמת המשכן עשרים ושתיים אלף לויים לחנוך אותם לעבודה במשכן רק לחשוב שאת כל אחד הרים למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמיים, נכפיל את זה רק בעשר, כמה כוחות צריכים לזה וכמה זמן זה לוקח, נכפיל את זה בעשרים ושניים אלף איש. אומרים הראשונים שאין זה אלא מעשה ניסים, קרח עצמו היה לוי והוא עצמו היה מהמונפים וראה את כל הניסים והוא יצא ועשה מזה ליצנות לעיני העם. והדבר תמוה מאוד איך אפשר לראות כאלו ניסים ולאחר מכן להתלוצץ על זה? למדים אנו מזה כשרואים ניסים צריכים מיד לשנות אפילו משהו מההתנהגות הרגילה כדי לתרגם את ההתפעלות והרגשות למעשה ואז נזכה לניסים הלאה בעז"ה. שבת שלום