אז איך הכול התחיל?
בעיני כמו כמעט כל דבר אחר, במקרה. ובעיקר בגלל “המתנות הרבות שהבטיח שנקבל”. ראש הסניף הקודם פנה אלי ביודעו שאני חובש מד”א, הציע שאהיה חובש בארגון איחוד הצלה, עליו כמובן לא שמעתי קודם. ובכלל היותי חובש היתה בשל ההכרה שאני חי באזור פריפריאלי, ובשעת הצורך אם אין אני לי מי לי. עברו מאז 37 שנה.
עוד משהו בחיים חוץ מכתום?..
בדרך כלל כמו שאומרים קם שעה אחת קודם. כלומר פרט לעבודה משתדל להיות עסוק בהתנדבות בקהילה, גינה קהילתית, דגים, כבאי,משפחה ונכדות…
מהו איחוד הצלה בשבילך?
בשלושת הארגונים בהם אני מתנדב, ולמרות השינוי העצום בו הארגון נמצא, אין ספק כי ארגון איחוד הצלה הוא משפחה גדולה ומחבקת. מצאתי בארגון אנשים מגוונים , שונים דומים , הממלאים אותי בגאווה להיות חלק מהדבר המופלא הזה. מזהה את ת חושבת השליחות
הסניף שלנו מיוחד כי:
סניף הר הנגב הוא סניף הנחשב קטן (אבל עם לב ענק), בשטח גדול, הגדול ביותר בארגון, באזור מאתגר. כמו כן הסניף מאופיין הטרוגניות באיכות המתנדבים שבו.
סיפור אישי של הצלת חיים:
במשך שנותי כחובש יצא לי לא פעם לחוות צער תסכול ושמחה. משתף באחד המקרים הזכורים לי ,לפני מס’ שנים. כביש 40 באזור צומת נאות חובב, במקרה נמצא ביציאה מב”ש לכיוון דרום. קריאה על תאונת דרכים קשה, מעורבות של רוכב אופנוע. תוך מס’ דקות אני במקום, במרכז הכביש מוטל הרוכב, כוננית שלי שממש הגיע דקה אחרי התאונה (בדרכה לביתה במצפה רמון) החלה בטיפול בו. חסמתי את הכביש עם הרכב שלי וירדתי לטיפול. הרכב הפוגע נמלט. הנפגע , גבר בשנות ה 50 עם פגיעה רב מערכתית מעורפל הכרה. הצענו בו פעולות מצילות חיים עד הגעת צוות מד”א. הגבר פונה במצב קשה לא יציב. מכיוון שחתכתי לו את הבגדים (מעיל אופנוען יקר) אמרתי בסרקסטיות אופיינית שאם הוא ישתקם הוא יחפש אותי בשל העובדה שהרסתי לו את המעיל. לימים באמת השתקם, חיפש את מי שטיפל בו בכביש, ערך עבורנו ארוחה, הכיר לנו את משפחתו וחילק מתנות. אין ספק שזה ממלא את המצבים של כל המעורבים.
משהו שהמתנדבים שלך לא יודעים עליך..
רובם כנראה לא יודע שאני גם מדריך אקסטרים ובמסגרת זו לפני המון שנים צילמו אותי לתוכנית פספוסים של הערוץ הראשון, בו במסגרת תרגול ריחוף בחוף ראשון, נכנסתי בדופן של רכב. אני יצאתי בסדר מהתרגשות זו, דלת הרכב הצרפתי פחות
אני מבקש להודות על הזכות להמשיך להיות ראוי להוביל תהליכים בארגון , ואת סניף הר הנגב.
