אז איך הכול התחיל?
מאז שאני זוכר את עצמי תחום הרפואה משך אותי… ידעתי מגיל קטן מאד שאני יהיה חלק בלתי נפרד מהעום הזה, וזה קרה מהר מהמצופה… את הקורס הראשון עשיתי כבר בגיל 14, ומאז הכל היסטוריה. הצטרפתי לאיחוד הצלה מיום הקמתו, בהתחלה כחלק מצוות המשרד (שמנה אז בסה”כ 5 אנשים), ולאורך השנים ביצעתי תפקידים רבים במטה, במוקד הארצי ובשטח, לצד מינויי כראש צוות ובהמשך כראש סניף.
עוד משהו בחיים חוץ מכתום?..
עשייה חינוכית וציבורית. ב”ה כיהנתי בתפקידים רבים בעמותות, עיריית ירושלים, בכנסת ישראל ובחברות פרטיות.
מהו איחוד הצלה בשבילך?
עולם שלם חיבורים. אי של נתינה. ומרחב של תקווה.
הסניף שלנו מיוחד כי:
הסניף שלנו מיוחד כי הוא מקצוען ברמות! את כל האנרגיות שלנו אנחנו משקיעים בפיתוח וקידום הסניף ברמה המקצועית, החברית וההלכתית.
סיפור אישי של הצלת חיים:
וואו, בעשרים שנות פעילות, יש כל כך הרבה!! אבל יש סיפור שלא עוזב אותי, ונותן לי כל יום מסר חשוב מחדש. לפני כ13 שנה בערך יצאתי באמצע סעודת שבת להחייאה על ילד בן 3. שהגענו למקום התברר שמדובר בילד עם מחלות כרוניות באישפוז בית, כשההורים מספרים לנו שאח שלו נפטר לפני מספר שנים בגיל דומה מאותה התסמונת בדיוק. ההחייאה עצמה הייתה מורכבת גם מקצועית וגם רגשית, כשלאורך כל הזמן אנחנו שומעים את כל האחים והאחיות שלו (כעשרה ילדים) קוראים ביחד פרקי תהילים מהסלון. לאחר זמן רב שלא היה שום שינוי במדדים, הפראמדיק החליט להפסיק את החייאה, ואז למרות התנגדותו המקצועית של הפראמדיק, האבא קרא לכל הילדים בבית, והכניס אותם לחדר – אחד, אחת, וכל ילד נפרד מהאח הקטן בשפה שלו. האחד אמר לו “היה לי כיף לשחק איתך בגולות”, השניה אמרה “החיוך שלך תמיד היה הכי מתוק”, השלישית “מהיום אני מרשה לך במדבקות שלי” וכך אחד אחרי השני, כל אחד נפרד ממנו בשפה התמימה שלו. באיזשהו שלב, הפראמדיק ניסה להניע את האבא מכך בטענה שזה יכול להיות טראומתי לילדים ואולי לא כדאי להמשיך עם זה… האבא אמר לו משפט מצמרר: “הילד הזה היה ילד מיוחד וחולה מאד. במשך 3 שנים האחים שלו טיפלו במסירות ובאהבה. הם חיו איתו כמו שצריך, אני רוצה שייפרדו ממנו כמו שצריך”, ומסע הפרידות המשיך… ומסע הדמעות של כל הנוכחים בחדר רק התגבר והתגבר. המסר לחיים שלקחתי מהסיפור הזה, פעמים רבות בחיים אנחנו מתחילים להעריך משהו רק אחרי שהוא אובד לנו (חפצים, רכב, דירה, עבודה, נישואין וכו’), אך החכמה האמיתית היא לא רק “להיפרד ממנו כמו שצריך”, אלא בעיקר “לחיות איתו כמו שצריך” ולהעריך אותו כל רגע ורגע שהוא קיים.
משהו שהמתנדבים שלך לא יודעים עליך..
בשביל לישון טוב, אני חייב כוס קפה שחור חזק, ואז נכנס למיטה…
עולם הרפואה הוא תחום שיש לו התחלה ואין לו סוף! הכדור בידיים שלכם. כל מקרה ומקרה! יכול וצריך ללמוד אותנו משהו איך להיות יותר טובים למקרה הבא. ביום שתפסיקו ללמוד ולהחכים מהשטח, המלצה שלי, פשוט תניחו את המפתחות!
